סער את רותם אחזקות בע"מ נ' סגל

פסק - דין

1.ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל אביב- יפו (כב' השופטת חנה פלינר) בת"א 12483/06, מיום 6 ביולי 2009, בו נדחתה תביעתה של המערערת נגד המשיב, להשבת כספים שלטענתה גנב / גזל ממנה בסך כולל של 186,549 ₪. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות., "בשל הפגמים בהתנהלות הנתבע, אם במהלך הפעלת הסוכנות ואם בניהול הליך זה".

רקע

2.המערערת הינה חברה רשומה כחוק, אשר בזמן הרלוונטי לכתב התביעה ניהלה, בין השאר, סוכנות למכירת רכב חדש ורכב משומש בשיטת הטרייד-אין ברעננה, כסוכן מורשה של חברת דוד לובינסקי בע"מ (להלן: "לובינסקי"). המערערת הגישה תביעה נגד המשיב לבית-משפט קמא וטענה, כי המשיב חטא בהפרת אמון, עת הופקדה בידו האחריות לניהול הסניף ברעננה, בכך שניצל את תפקידו והסמכויות שהיו בידיו על-מנת להונות אותה ולגנוב את כספה ורכושה באופן שיטתי ועקבי.

3.המשיב עבד משנת 1995 בענף הרכב בתחום השיווק. במהלך חודש יולי 2003 נודע למשיב כי סוכנות לובינסקי ברעננה (להלן: "הסוכנות") מעוניינת למכור את הסוכנות תמורת 70,000 $ (סעיף 12 לתצהיר המשיב מיום 30.4.08). המשיב פנה ליורם מועלם (להלן: "מועלם"), הבעלים והמנהל של המערערת, וסיפר לו על הזדמנות הרכישה. היכרות השניים תחילתה עת עבד המשיב בחברת אלדן ואילו מועלם, שהיה סוחר כלי-רכב ובעל מגרש מכירות למכוניות משומשות, רכש כלי-רכב מחברת אלדן. על-פי עדותו של מועלם, עד אותה עת לא עסק בתחום מכירת רכב חדש (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 3).

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי עם רכישת הסוכנות על-ידי מועלם, באמצעות המערערת, עבר המשיב לעבוד בה ולמעשה ניהל אותה (מועלם בעמ' 32 ש' 2 לפרוטוקול ; המשיב בסעיף 16 לתצהירו מיום 30.4.08). המחלוקת נוגעת לשאלת מעמדו של המשיב בסוכנות. בעוד המערערת טוענת, כי המשיב היה מנהל שכיר בסוכנות האחראי על מערך המכירות, קבלת הזמנות, ביצוע תשלומים וכו', טוען המשיב שסוכם בינו לבין מועלם שתוקם בין השניים שותפות לצורך ניהול הסוכנות, כאשר מעמדו של המשיב בסוכנות יהיה של שותף ולא של עובד שכיר.

5.היחסים בין המשיב למערערת נמשכו עד יולי 2004 אז, לטענת המערערת, התגלה לה כי המשיב מועל באמונה וגונב כספים האמורים להיות מופקדים בחשבון התובעת. בתביעה בבית-משפט קמא דרשה המערערת השבת סך 120,000 ₪ (משוערך ליום הגשת התביעה), אשר, לטענתה, גנב / גזל, שלא כדין, המשיב. נוסף על כך, דרשה המערערת לחייב את המשיב בשווי רכב מסוג סיטרואן קסנטיה (להלן: "הרכב") המוערך על-ידה בסך של 65,000 ₪. המערערת טענה כי המשיב העביר על שמו רכב זה שלא כדין ואף שיעבד אותו לטובת בנק אוצר החייל. סך-כל התביעה הועמדה בבית-משפט קמא על 186,549 ₪ (סעיף 25 לתצהיר מועלם מיום 14.1.08). כאמור, התביעה נדחתה על-ידי בית-משפט קמא.

החלטת בית-משפט קמא

6.בית-משפט קמא קבע, כי השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה, האם המשיב היה שכיר של המערערת ומעל בכספיה, או שמא היה שותף של המערערת בסוכנות והכספים שנטל והכספים שהוציא מכיסו דורשים התחשבנות וקיזוז. בהתייחס לטענת המערערת כי המשיב גנב ממנה כספים, ציין בית-משפט קמא כי "מעילה/הונאה על-ידי עובד הינה טענה מוקשה, שלצורך הוכחתה יש צורך בכמות נכבדה של ראיות" (סעיף 24 לפסק הדין). עוד ציין בית-משפט קמא, כי אם ייקבע כי המשיב אכן היה עובד שכיר של המערערת ומעל בכספיה, יהיה עליו להשיב את כל אותם הכספים אשר התובעת תצליח להוכיח את גזילתם; אך אם המשיב לא היה עובד שכיר אלא שותף, דין התביעה להידחות ללא עריכת התחשבנות ביניהם, היות ומדובר על סעד חלופי שכלל לא התבקש.

7.כאמור, קבע בית-משפט קמא כי דין התביעה להידחות, לאחר שבחן את הראיות שהובאו בפניו, שמע את העדויות ועיין בסיכומים. בית המשפט העדיף את גרסת המשיב, המתיישבת עם הראיות והשכל הישר, על גרסת מועלם. כמו-כן, התרשמות בית-משפט קמא מעדות המשיב היתה כי הוא דובר אמת, בעוד שמעדותו של מועלם התרשם כחמקמקה ופתלתלה.

"שביעית, עניין האמינות. אמנם אין צורך להכביר מילים על התנהגות הנתבע. הנתבע הודה כי פעל בדרכים פסולות ואף הוגש נגדו כתב אישום פלילי בנושא הרכב...עם זאת, ומבלי להצדיק את התנהגותו, ניתן לייחס, למצער חלק מפעולותיו, לעובדה שנמצא הוא באיחוד תיקים ומנסה הוא להציל את עורו ועור משפחתו. אציין כי בעדות עצמה, לגופו של עניין התרשמתי שהנתבע דובר אמת...לעומת זאת, עדותו של מועלם הייתה חמקמקה ופתלתלה... (סעיף 32 - 33 לפסק הדין).

בית המשפט סבר, כי המשיב לא היה עובד שכיר בסוכנות:

"התרשמתי שהצדדים התכוונו לשתף פעולה במתכונת של שותפות, כך סבר הנתבע וכך פעל" (סעיף 34 בפסק הדין).

הערעור

8.לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא בהגדרת השאלה העיקרית שמחלוקת. יתרה מכך, היות וקיים כתב-הודאה והתחייבות, במסגרתו הודה המשיב בחוסרים הכספיים שיצר, אין זה כלל משנה אם מעמדו של המשיב היה של שותף או של שכיר.

9.לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא בכך שבחר לקבל, ללא כל ראיה של ממש, את גרסתו של המשיב בדבר היותו שותף בסוכנות, תוך התעלמות מגילויי חוסר אמינות בולטים.

10.לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא כאשר בחר להתעלם מכל מוצגיה ומסכת הראיות של המערערת, אשר מלמדות כי המשיב הפקיד במירמה כספים של הסוכנות בחשבונו הפרטי, ובכך יצר חוסרים כספיים אותם שילמה המערערת מכיסה. כמו-כן, מוסיפה המערערת כי שגה בית-משפט קמא עת בחר להתעלם מהודאותיו של המשיב, הן במסגרת תצהירו והן במסגרת חקירתו, בחוסרים כספיים שיצר המשיב ושנוצרו עקב השארת כספים בידו במקום להעבירם לחברת לובינסקי או למערערת.

11.לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא כאשר קבע כי מנכ"ל המערערת הסתיר בתצהירו את העובדה כי הרכב נתפס בסמוך להפסקת העבודה, כמו-כן שגה בית-משפט קמא עת קבע כי אין מקום להורות על תשלום שוויו של הרכב למערערת.

תשובת המשיב לערעור

12.לטענת המשיב, רוב הטענות בערעור מתייחסות לממצאים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא, על-פי הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ועל-פי התרשמותו מעדויות הצדדים. בא-כוח המשיב וטוען, כי כלל ידוע הוא כי בית-משפט שלערעור לא יתערב בקביעות וממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט דלמטה, אשר שמע את העדים, בחן את הראיות בזמן אמת וקבע ממצאיו על-סמך אלה. לאור זאת, טוען בא-כוח המשיב, כי אין לשנות את החלטת בית-משפט קמא ויש לדחות ערעור זה.